התלבטות לגבי חידוש קשר

 אני רוצה לחדש את הקשר עם מישהי שיכולה להיות אמא שלי ואני יודעת שזה לא עומד לקרות. אף פעם לא היה לי קשר כזה ואני דיי בטוחה שגם לי לא יהיה לי. כבר ניסיתי לשלוח לה מייל ולהסביר מה אני מרגישה והיא לא מתייחסת. 

יש בתוכי שני קולות. קול אחד שיכול להתחנן ולמצוא תרוצים לסיבה שבגללה היא לא עונה, שרוצה לתזכר אותה על המייל ששלחתי לה לפני מספר חודשים ולבקש שפשוט תגיב גם אם היא לא מעוניינת לחדש את הקשר. אולי זה נשמע קצת מעורר רחמים אבל זה קול שקיים בתוכי שמעיד על כמה שהאגו לא מנהל אותי ואני פונה אליה רק בגלל שאני מרגישה. הקול שני שם את הגבול אומר עד כאן שלחתי הודעה אחת וזה מספיק, עכשיו הכדור בידיים שלה. יש לי כבוד עצמי ואני לא יכולה להתחנן, אני פשוט צריכה להבין שהיא לא מעוניינת ולהמשיך בחיים שלי.

אני נעה בין שני הקצוות האלה כשכל פעם קול אחד נשמע חזק יותר. האמת שזה קצת לא הוגן להתעלם כי זה משאיר אותי במצב של המתנה, ומשאיר פתח למשהו שאולי אף פעם לא יקרה וזה מקשה עלי לסגור את הפרק הזה בחיים במיוחד כשהרגשות עדיין קיימים. אני מעדיפה שהיא תגיד לי לא ואולי אני אכעס כמה ימים וזה יעבור לי מאשר להמשיך במצב כפי שהוא. אם אני פונה אליה מהרגש אז מתחשק לי לכתוב לה את כל זה. פשוט להסביר שהיא משאירה אותי במצב של המתנה ושאולי עדיף לעשות סוג של קלוזר, לסיים את מה שלא הסתיים  

הקשר הזה היה מאוד משמעותי לי וקשה לי לקבל את העובדה שהוא הסתיים. הסיבה שאני כותבת על קשר שכבר לא קיים היא פשוט בגלל שאני רוצה לפרוק ולשחרר את מה שמכביד עלי. אני מבינה שהיא הייתה הכל בשבילי, ושמתי אותה לפני ולפני הצרכים שלי, לא רציתי דבר כל עוד היא הייתה איתי ועכשיו אני צריכה למצוא מחדש משמעות לחיים שלי ולכן נטיית הלב שלי היא באמת להמשיך הלאה. 

החלטתי שבינתיים לא אעשה שום צעד בנושא הזה. אבדוק איך אני מרגישה ואתן לעצמי יותר זמן להחלים מהקשר הזה 

תקועה בעבר

 אני יכולה לכתוב אלפי רשומות על האדם שאני אוהבת ומעריכה, העניין הוא שהקשר שלנו התנתק לפני הרבה שנים בגלל תקופה קשה שעברתי ולצערי אני עדיין נמצאת שם מבחינה רגשית. 

בגלל שמאוד התגעגעתי ניסיתי לשלוח לה מייל לפני חודש אבל אני יודעת שהיא תראה אותו רק בעוד כמה חודשים כי היא לא זמינה במייל כרגע. בנוסף, אני לוקחת בחשבון שיש סיכוי מאוד גדול שהיא תתעלם מהמייל ששלחתי כי היא הייתה עדה לחרדה שהייתי בה ולכל המיילים החרדתיים ששלחתי לה בעקבות כך ואני משערת, שכמו כל אדם אחר, היא לא תרצה לדבר איתי בגלל שההתנהגות שלי הייתה לא נורמטיבית, כך שאני מנסה לא לפתח ציפיות.

בינתיים אני באמת מנסה להמשיך הלאה בחיים שלי ולשים מאחור את מה שאני מרגישה ואת התקווה שהקשר הזה יתחדש אבל זה פשוט לא עוזר. אני פשוט תקועה שם ויודעת שגם אם היא לא תענה לי ואני אדע שהקשר הזה הסתיים לחלוטין, היא עדיין תמשיך להיות חלק מהמחשבות שלי והדימיון שלי. עם הזמן מתגבשת בי ההבנה שאולי בראש שלי זה לעולם לא יסתיים ואני אצטרך לחיות עם תחושת הפיספוס ועם מה שהיה יכול לקרות אילולא הייתי בחרדה בזמן שהתכתבנו.

אני יודעת שאין לי יותר מידי מה לעשות כי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ואני גם לא יכולה לכעוס על עצמי כי זאת מי שהייתי אז וכן הייתי חרדתית, הייתי עם חרדה שלא טופלה ורק בשנים האחרונות התחלתי לטפל בעצמי.

אני כל כך רוצה להמשיך הלאה אבל אני פשוט לא מצליחה, זה גוזל ממני כל כך הרבה אנרגיות וכוחות והמחשבה שאולי מה שאני מרגישה זה חד צדדי מעוררת רחמים והיא בכלל בגיל של אמא שלי. זו סיטואציה כל כך מורכבת שאני כבר לא יודעת אם לתת לה מקום או לנסות להשכיח אותה בכוח כי לא משנה מה אני עושה אני עדיין זוכרת וחיה אותה כאילו היא התרחשה אתמול. אני במבוי סתום...