‏הצגת רשומות עם תוויות טיפולי פוריות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טיפולי פוריות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 באפריל 2026

אני בהריון

 אחרי סבב שני של תרומת ביצית אני יכולה לבשר באופן רשמי שאני בהריון ונמצאת כבר בשבוע 12. זו בשורה מאוד משמחת אחרי שהשקענו כל כך הרבה זמן וכוחות פיזיים ונפשיים.

כדי לוודא שהכל מתקדם בכיוון הנכון עשיתי לפחות 3 בדיקות הריון ובינתיים אני ממשיכה לקחת את התמיכה כדי לשמור על ההריון. הייתי בפגישה אצל רופא הפוריות שבה הוא בדק את הדופק של העובר ומדד את האורך שלו. הפגישה הזאת הייתה הפגישה האחרונה שמסיימת את כל המסלול של טיפולי הפוריות. את הפגישה הבאה כבר עשינו אצל רופא הריון רגיל שגם עשה בדיקת אולטרסאונד ושלח אותנו לבדיקות ומעקבים רגילים שכל אשה בהריון צריכה לבצע. 

הייתי גם במעקב אצל אחות שנתנה לי הנחיות להמשך והמליצה על ויטמינים ותוספי תזונה

אני יודעת שאומרים שפעילות גופנית דווקא חשובה בהריון אבל למרות זאת החלטתי להפסיק את הפילאטיס כי חששתי שזה יגרום למאמץ מיותר על הבטן והחלטתי להקשיב לאינטואיציה שלי

הידיעה שנכנסנו למסלול ההריון השיגרתי משרה עלי שלווה במיוחד לאור כל מה שעברנו. למרות שבסה"כ אני באמת שמחה יש דברים שמטרידים אותי כמו למשל הדמיון של הילד אלי. בגלל שמדובר בתרומת ביצית אז הילד או הילדה שיוולדו לא יהיו דומים לי מבחינת מראה והדימיון יהיה כנראה שילוב של התורמת ובעלי. לפעמים זה קצת מעציב אותי כי יש לי ציפייה למראה מסויים וצבע שיער מסויים והמראה יהיה כנראה אחר אבל זאת אחת מההשלכות של תרומת ביצית וזה דבר שאני מנסה ללמוד לקבל אותו כי בסופו של דבר הילד שיוולד יהיה הילד שלי לא משנה איך הוא יראה. אני מוטרדת גם מכל הבדיקות שאני צריכה לעשות ומהתוצאות שאני מקווה יצאו תקינות אבל הדבר שהכי מטריד אותי ואני דיי מצטערת שנתקלתי בפרסומים כאלה זה שיש סיכוי מסויים להפלה. אני מודה שלא ממש העמקתי בזה ואני יודעת שזה יכול לקרות גם בהריון רגיל ולא בהכרח בתרומת ביצית אבל לאור כל התמיכה שאני לוקחת ובגלל התהליך השונה שעברתי זה נמצא במחשבה. אני מנסה לשמור על עצמי כמה שיותר ועושה הכל כדי שזה לא יקרה אבל בסופו של דבר יש דברים שלא תלויים בי. אני מנסה לא להתעסק בזה יותר מידי ומתמקדת בכאן ועכשיו ובמה שאני יכולה לקדם בתקווה שזה ישאר רק בגדר מחשבה מטרידה ולא מעבר 

יום שישי, 30 בינואר 2026

בתרומת ביצית

לאחר שנתיים של טיפולי פוריות שלא הצליחו התחלנו תהליך של תרומת ביצית. בחרנו תורמת מחו"ל ובעלי עבר בדיקות כדי לוודא שהתורמת מתאימה לנו. חלפה בערך חצי שנה עד שקיבלנו את התוצאות של כל הבדיקות והתהליך יצא לדרך. הזרע נשלח לחו"ל הופרה והוחזרו לארץ עוברים. החברה שדרכה ביצענו את ההליך התחייבה ל-3 עוברים יום 5 ולשמחתנו קיבלנו יותר ממה שהובטח לנו.
את ההחזרה הראשונה עברתי בערך לפני חודש. מודה שהיו לי ציפיות גבוהות כי בקבוצות הפוריות שאני נמצאת בהן קראתי על הרבה נשים שהצליחו בניסיון הראשון אך למרות זאת ההחזרה לא הצליחה וזה היה קצת מאכזב. 
מצד אחד לא שקעתי באכזבה יותר מידי ומצד שני זה ערער לי את הביטחון לגבי ההמשך. אני יודעת שיש לנו עוד שלושה ניסיונות אבל קשה לי להיות אופטימית ואני לא באמת מאמינה שנצליח, התהליך הזה מאוד ארוך ומתיש וכל מה אני רוצה זה פשוט לסיים עם הכל. אני רוצה לחזור לחיים רגילים כי מאז שהתחלנו את הטיפולים החיים שלי עצרו מלכת וכל התוכניות העתידיות שלנו ללימודים ומעבר דירה מתעכבים. קשה לי להחזיק את האמונה לאורך זמן וגם הרצון שלי בילד נוסף מתחיל להתערער. פתאום אני לא יודעת עד כמה אני רוצה בזה במיוחד כשזה גוזל כל כך הרבה זמן וכוחות נפשיים.
אם כל העוברים לא ייקלטו קיימת אפשרות לבחור מחדש תורמת ולהתחיל שוב את כל התהליך אבל אני לא רוצה בזה. אני ממש חוששת להיות אמא מבוגרת מידי כך שהצבתי לעצמי גבול להמשיך עם הניסיונות רק עד גיל 45 ולאחר מכן להפסיק עם הכל גם אם לא נצליח.
כל הנושא הזה כל כך מורכב אצלי כי מעבר לכל המאמץ שאני עושה אני לא מצליחה להיות אול אין בתוך התהליך מבחינה רגשית ובאמת לרצות שזה יצליח. המטפלת שלי אומרת שגוף ונפש פועלים יחד ואם לא ארצה את זה מספיק זה לא יקרה. אבל אני לא מצליחה לרצות את זה באופן מוחלט, אני לא מצליחה להיות שם על מלא וזה קשה. 
יש ימים שאני בכלל לא רוצה להמשיך בתהליך הזה אבל אני לא יכולה לעזוב באמצע אחרי הדרך הארוכה שעשינו. אז אני באמת עושה הכל ויודעת שאסיים עד הסוף את כל הנסיונות שעוד נותרו לנו בתקווה שנצליח למרות כל מה שאני מרגישה. 

אני בהריון

 אחרי סבב שני של תרומת ביצית אני יכולה לבשר באופן רשמי שאני בהריון ונמצאת כבר בשבוע 12. זו בשורה מאוד משמחת אחרי שהשקענו כל כך הרבה זמן וכו...