לפעמים אני חושבת איך הגעתי למצב שאני תקועה 5 שנים במקום עבודה שאני לא אוהבת. אז מצד אחד מקום העבודה הזה הוא זמני ואני יכולה לעזוב ברגע שזה יסתדר לי עם התוכניות ומצד שני שהוא הצד המורכב יותר יש משהו מאוד נוח להשאר במקום שמכירים והמחשבה שאני אצטרך לעזוב ולהתחיל משהו חדש מפחידה אותי. אני מתכננת להתחיל לימודי קונדיטוריה ובהמשך אולי לעבוד בתחום ותמיד קייים בי החשש שלא אצליח בלימודים או בעבודה ולפעמים זה גורם לי לרצות לוותר על השאיפות שלי. אני מאוד חסרת ביטחון בכל מה שקשור למימוש עצמי, אין לי אמונה בעצמי וביכולות שלי וזה לא משנה כמה ינסו לחזק אותי, בסופו של דבר אני מרגישה שאני לא מסוגלת. כנראה זוהי הסיבה שהתחום המקצועי שלי לא מפותח ומגיל 24 אני עובדת בשירות לקוחות. הגעתי למצב שאני מקנאת בכל אנשי המקצוע שאני פוגשת בין אם זאת בצלמת שעשתה בוק לבת שלי ונראית שמחה או בכל הקונדיטוריות שאני עוקבת אחריהן ומעלות סירטונים בטיקטוק כמה שהן מאושרות במקצוע שלהן. אני מקנאת בכל מי שהצליח לממש את עצמו ולהתקדם בחיים.
אין בי את הדרייב הפנימי שגורם לכולם לרצות להצליח ולעשות הכל בשביל זה. גם אם יש דבר שאני מאוד רוצה אז בהתחלה באמת יש התלהבות ורצון לעשות דברים אבל עם הזמן ההתלהבות נעלמת וההרגשה נשארת שטוחה וחסרת חיים ואז אני כבר לא בטוחה האם אני עדיין מעוניינת בזה כפי שהייתי בעבר. המטפלת שלי אמרה שהיא לא תיתן לי לוותר על החלומות שלי ואני יודעת שהיא צודקת אבל אני כבר לא בטוחה האם הקונדיטוריה היא עבודת החלומות שלי.
חלפו יותר מ-10 שנים מהפעם האחרונה שלמדתי אבל הרגע שעזבתי את לימודי התואר השני במהלך השנה עדיין חקוק בזכרוני וכנראה שגם משם אני שואבת את חוסר הביטחון שלי.
אין לי אומץ לומר לאף אחד שכך אני מרגישה במשך שנים. אמרו לי שאני מתבזבזת בשירות לקוחות ובאותו רגע חשבתי לעצמי מה יש לבזבז? אין בי שום דבר שיכול להיות משהו אחר. אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת אבל שום דבר לא מצליח להלהיב אותי
לימודי הקונדטוריה היו רעיון שצמח ממני ופתאום עכשיו אני כבר לא בטוחה האם זה מה אני רוצה. אני לא יודעת איך להמשיך ללבות את ההתלהבות הפנימית שבערה בי.
