היום לא הגעתי לעבודה כי לא התחשק לי. לפעמים קורה שלא בא לי ללכת לעבודה. למרות שזה נראה מאוד קל לקום בבוקר ולהחליט שלא הולכים לי זה דווקא היה קשה. לא יודעת למה אבל היה לי קשה להחליט שהיום אני לא עובדת. זה מלווה אצלי בהרבה רגשות אשם ורגשות שליליים כשבעצם אני אמורה להרגיש שלמה עם ההחלטה שלי. אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה. אולי המחשבה שאני לא עושה כלום גורמת לי להרגיש רע. המחשבה שהחלטתי פתאום להרים ידיים ולרגע להפסיק להלחם במירוץ הזה של החיים. ההפסקה הזאת גורמת לי להרגיש שכל הזמן אני מחזיקה את עצמי כדי לא ליפול. מחזיקה את עצמי בעבודה, מחזיקה את עצמי במטלות של הבית, מחזיקה את עצמי מבחינה רגשית כדי לא להשבר כשבעצם בא לי לשחרר מהכל, ולתת להכל להתרסק מבלי שיהיה לי איכפת. האמת שאני לא רוצה להרוס הכל פשוט רוצה שיהיה עלי פחות עומס. שאני אוכל לקחת לעצמי את היום האחד הזה מידי פעם בלי להרגיש רע.
כנראה שאני מרגישה ככה בגלל שלקחתי את היום הזה בלי אישור וזו הסיבה שיש לי רגשות אשם. נראה לי שאני היחידה שמרגישה רע עם עצמי בגלל זה. הרבה אנשים אצלנו בעבודה קמים בבוקר ומודיעים שהם לא מגיעים ואולי פעם אחת או פעם בכמה זמן גם לי מגיע לא להגיע. יצא לי לעקוב אחרי מישהי שלפחות כל שבוע וחצי מודיעה שהיא לא מגיעה לעבודה ואני פשוט מקנאה בה. אני יודעת שזה לא אחראי ואולי אני צריכה שתיהיה לי מחוייבות כלפי מקום העבודה שלי אבל לפעמים פשוט לא בא לי ואני מקווה שזה בסדר להרגיש ככה.
האמת שכל כך נמאס לי ממקום העבודה שלי שאולי זה מסביר את הרצון שלי להיעדר סתם כך. למרות שאני מרגישה רע עם עצמי, אני יודעת שאעשה זאת שוב כמו כולם ואולי דווקא בגלל שאני לקראת חופשת לידה וכבר מרגישה את הסוף מתחשק לי לצאת ליותר חופשות, אולי בפעם הבאה אשתדל לבקש מראש יום חופש כדי שארגיש יותר טוב עם עצמי.
