‏הצגת רשומות עם תוויות מטלות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מטלות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 2 באוגוסט 2026

היום לא הגעתי לעבודה

 היום לא הגעתי לעבודה כי לא התחשק לי. לפעמים קורה שלא בא לי ללכת לעבודה. למרות שזה נראה מאוד קל לקום בבוקר ולהחליט שלא הולכים לי זה דווקא היה קשה. לא יודעת למה אבל היה לי קשה להחליט שהיום אני לא עובדת. זה מלווה אצלי בהרבה רגשות אשם ורגשות שליליים כשבעצם אני אמורה להרגיש שלמה עם ההחלטה שלי. אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה. אולי המחשבה שאני לא עושה כלום גורמת לי להרגיש רע. המחשבה שהחלטתי פתאום להרים ידיים ולרגע להפסיק להלחם במירוץ הזה של החיים. ההפסקה הזאת גורמת לי להרגיש שכל הזמן אני מחזיקה את עצמי כדי לא ליפול. מחזיקה את עצמי בעבודה, מחזיקה את עצמי במטלות של הבית, מחזיקה את עצמי מבחינה רגשית כדי לא להשבר כשבעצם בא לי לשחרר מהכל, ולתת להכל להתרסק מבלי שיהיה לי איכפת. האמת שאני לא רוצה להרוס הכל פשוט רוצה שיהיה עלי פחות עומס. שאני אוכל לקחת לעצמי את היום האחד הזה מידי פעם בלי להרגיש רע.

כנראה שאני מרגישה ככה בגלל שלקחתי את היום הזה בלי אישור וזו הסיבה שיש לי רגשות אשם. נראה לי שאני היחידה שמרגישה רע עם עצמי בגלל זה. הרבה אנשים אצלנו בעבודה קמים בבוקר ומודיעים שהם לא מגיעים ואולי פעם אחת או פעם בכמה זמן גם לי מגיע לא להגיע. יצא לי לעקוב אחרי מישהי שלפחות כל שבוע וחצי מודיעה שהיא לא מגיעה לעבודה ואני פשוט מקנאה בה. אני יודעת שזה לא אחראי ואולי אני צריכה שתיהיה לי מחוייבות כלפי מקום העבודה שלי אבל לפעמים פשוט לא בא לי ואני מקווה שזה בסדר להרגיש ככה.

האמת שכל כך נמאס לי ממקום העבודה שלי שאולי זה מסביר את הרצון שלי להיעדר סתם כך. למרות שאני מרגישה רע עם עצמי, אני יודעת שאעשה זאת שוב כמו כולם ואולי דווקא בגלל שאני לקראת חופשת לידה וכבר מרגישה את הסוף מתחשק לי לצאת ליותר חופשות, אולי בפעם הבאה אשתדל לבקש מראש יום חופש כדי שארגיש יותר טוב עם עצמי.  

יום שישי, 3 ביולי 2026

אוסף של מטלות

 לפעמים אני לא בטוחה האם אני רוצה את ההריון הזה או לא אבל אני חושבת שאולי ההריון זה רק טריגר שמציף את הרגשות השלילים כשבעצם יש משהו גדול יותר שמפריע לי, שאני לא יודעת לשים עליו את אצבע או להגדיר אותו. הכל קשה לי בחיים שום דבר לא בא לי בקלות אני רואה את החיים כאוסף של קשיים ומטלות. המטפלת שלי אמרה שאני לא מצליחה לשמוח בהריון כי אני כל הזמן עסוקה בקשיים שעלולים להיות לי בעתיד והיא צודקת. אני כל זמן חושבת קדימה על מה שעלול לקרות ולא נהנית מכאן ועכשיו. אני רואה את החיים כרצף של מטלות וההריון הוא כמו מטלה נוספת שהטלתי על עצמי. 

האמת שאני חוששת להוסיף לעצמי עוד מטלות כי עם המטלות מגיעות הדאגות. הרצון הזה, לא להוסיף לעצמי עוד מטלות מצד אחד מאוד נוח ומקל עלי ומצד שני גורם לי להרגיש שבעצם סיימתי את החיים ושמעכשיו ועד הסוף, החיים שלי יראו אותו הדבר.

לפעמים אני מרגישה שאני לא רוצה לשנות שום דבר בחיים שלי, לא להוסיף ולא לגרוע, פשוט לחיות עד הסוף מבלי להזדקק לשום דבר אבל אני לא מצליחה. יש דברים שאני לא מרוצה מהם בחיים שלי ואין לי מושג איך לשנות אותם כשהדבר העיקרי שאני לא יודעת איך לשנות אותו זה העבודה שלי. מעבר לזה שאין לי מקצוע ואני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד. אני גם לא יודעת איך למצוא עבודה שאני אהיה מרוצה ממנה ולא אחזור לאותו סגנון עבודה של שירות לקוחות שאני עובדת בו מגיל 25. אמנם יש לי לפחות שנה או יותר עד שאצטרך לחפש עבודה מחדש אבל כבר עכשיו אני מוטרדת מהרגע הזה ומהפחד שאחזור לאותו הדבר כי לא אמצא משהו אחר.

אני יודעת שהפוסטים האחרונים שלי מדכאים. פשוט מאז הפכתי להיות אמא כל החיים שלי סובבים סביב בית, ילדים, משפחה ועבודה והכל כל כך שיגרתי ומשעמם, כך שהבלוג שלי עוסק יותר במה שאני מרגישה ופחות בדברים שעשיתי או חוויתי. פעם כשהייתי סטודנטית היה לי הרבה על מה לכתוב ואני מתגעגעת לזה שהחיים שלי היו יותר מלאים ומרגשים ממה שהם עכשיו. 

הפרעה סכיזואפקטיבית

 השבוע הייתי אצל הפסיכיאטרית שלי. אני נמצאת אצלה בערך שנה אחרי הפסקה שעשיתי כי חשבתי שאני יכולה להסתדר בלי טיפול תרופתי ולא לקחת כדורים בהר...